למה ט"ו בשבט הוא החג הכי חשוב ?

 

חגים יהודים

היהדות היא כנראה הדת עם הכי הרבה חגים. לא ברור למה, אבל מרגיש כאילו יש יותר חגים ומועדים מימי החול. כגננת, אני יודעת לספר שבגנים החגים תופסים נפח מאוד משמעותי מתכני הלימוד. רוב הנושאים סובבים סביב חגים ועונות השנה. אחרי שנים בהן לימדתי חגים לפי מה שלמדתי בעצמי כשהייתי בגן, עצרתי והחלטתי שלא יעלה על הדעת שאני מלמדת סיפורים היסטוריים מבלי להעמיק וללמוד מה המקור שלהם, ומה משמעות המנהגים.

זו היתה שנה ממוקדת בה חקרתי את מקורות החגים המועדים והמנהגים, גיליתי למשל שהמנהג של שתיה ואכילת מוצרי חלב כלל לא הגיע מדאוריתא (מהתורה) כי אם התווספה עם השני

Untitled-18

כשהמכבים הגיבורים ניצחו את כל היוונים

ם, יש מגוון סיבות ופירושים (במעמד קבלת התורה אכלו לראשונה מוצרי חלב). תהיתי גם מדוע לובשים לבן וזר על הראש? כדי שהבנות המתוקות תגענה לשדה חגיגיות וטהורות לפני שיגיעו הגברים החסונים לבחור להן אחת. ובכן, לאחר בדיקה די מעמיקה, גיליתי שאנחנו מבססות את חינוך הילדים והילדות שלנו על ערכים פוגעניים של, עליונות היהודים, כוחנות, וסקסיזם כמובן מלחמות.. אפשר לקרוא להן סיפורי גבורה, אבל… מלחמה זו מלחמה. כולם נלחמים בנו, כולם רוצים לפגוע בנו ואנחנו… אנחנו בכלל קדושים (מעונים כמובן). אנחנו נלחמים ביוונים, במכבים, במצרים, בפרסים, בגרגשים, מי לא בעצם?

 

ערכים של מלחמה

אני רואה לאחרונה עניין ועירנות רבה בקרב נשות ואנשי החינוך בנושא המגדר. אנחנו מקפידות להימנע מספרי ילדים בעלי תכנים מינניים, כך גם לגבי שירי הילדים. אנחנו מקפידות לאפשר גם לבנים ללבוש ורוד, כי חשוב לנו לא לחנך את הילדים והילדות שלנו על בסיס מסרים מכווני תודעה. אנחנו דואגות כל כך מהסללה מגדרית אבל מה לגבי הסללה מחשבתית בנושאים כמו לאום, דת, עליונות האדם/ האל, אי פגיעה? מבלי לשים לב, תכנים וסיפורי מלחמה מוצאים את עצמם בלב ליבה של מערכת החינוך! אלו ערכים מועברים לילדים ולילדות מסיפורי הגבורה? מסרים שמבקשים ללמד אותנו שאנחנו תמיד נהיה מותקפים, שיש רעים (הגויים) ויש טובים(היהודים), שאין להם שום תרומה למלחמה. אנחנו מלמדות את הילדים דרך החגים שמלחמה היא הדרך לניצחון. ולמה בכלל צריך לנצח כל הזמן?

ט"ו בשבט- חג של אהבה

ואז… ואז מגיע ט"ו בשבט. לא החג הכי זוהר, לא זה שכולם מתכנסים לארוחה חגיגית לכבודו, לפעמים נדמה שט"ו בשבט הוא חג שרק הילדים חוגגים בגנים ובבתי הספר. ט"ו בשבט בשבילי הוא קריאה להתעוררות, הוא בקשה שנחזור לשורשים שלנו על כל המובנים.כשאנחנו מלמדות את הילדים והילדות, על הזרע, הנבט, השתיל והצמח, אנחנו מלמדות סבלנות. כשאנחנו מלמדות איך מגדלים עצים ופרחים, אנחנו מלמדות אחריות.

a423ad_86d6bc863a8a48688bd54c158ef3d271

יצר האדם טוב מנעוריו

כשאנחנו מלמדות שהכל מגיע מהטבע, שהעצים נותנים לנו את החיים, אנחנו מלמדות שאנחנו, בני האדם, יהודים נוצרים מוסלמים, כהים ובהירים, לא חיים כאן לבד ויש להתחשב גם בסביבה שלנו.

ביטויי החמלה של הילדים על הצומח (ועל החי) משקפים לנו בכל שנה מחדש כמה יצר האדם הוא טוב מנעוריו, וכמה אנחנו מטמיעות בדרכים עקיפות ערכים של מלחמה ונורא מזה- ערכים של עליונות האדם. (למעשה, עליונות האל, אבל אנחנו נבראנו בצלמו). ט"ו בשבט הוא החג היחיד בשנה המבקש לחגוג על דרך החיוב. ט"ו בשבט הוא חג של נתינה, של הכרת תודה לאדמה

חגיגה לאילנות כאמצעי ללמידת אמפתיה

השיח החברתי הוא שיח שנמצא בכל מקום. הרשת מלאה בתלונות על אלימות הנוער, על חוסר האמפתיה שלנו אחד כלפי השני, על הפחתת הרגישות. הדרך הטובה ביותר

bhr

הזדהות ואמפתיה עם הטבע

ללמד אמפתיה היא לא באמצעות הקנייה במפגש או מערכי שיעור בכיתה, כי אם… באמצעות הזדהות. הטבע הוא הבסיס לקיום של כולנו, על מי נחמול, אם לא על אלה שלא מסוגלים לדבר? העץ לא מסוגל להגיד שכואב לו, שקר לו, שהוא צמא… הדרך הכי מוחשית ללמוד חמלה, היא דווקא דרך החלש ביותר, חסר האונים שאינו מסוגל לדאוג לעצמו, הרי זהו הטבע שלנוהאדמה, הצמחים, החיות… שאנחנו במו ידיינו פוגעים בו כדרך קבע.

 

ארץ זבת חלב ודבש

מעולם לא הייתי חזקה בדת, אך עם זאת מאז ומתמיד התחברתי לערכי היהדות. זו דת שאינה מבקשת להפיץ את עצמה, הדת המבקשת ללכת בדרך הישר, לקיים מצוות, לעשות טוב בעולם. איכשהו, בדרך.. הלכנו כנראה לאיבוד. אותה ארץ זבת חלב ודבש, ממנה היו מייבאים יהודי העולם פירות מיובשים כדי לטעום מאדמת הקודש, איבדה את היכולת שלה לעסוק בבסיס קיומנו, להוקיר תודה לאדמה שנותנת לנו את המזון שאנחנו אוכלים ממנו. התפילה לא מספיקה, הכרת תודה מתבטאת במעשים. את השתיל שקיבלתם בגן, אל תזרקו בדרך. קחו אותו הביתה, תנו לילד או הילדה שלכם לגלות אחריות ואמפתיה באמצעות טיפול בצמח, זו גם הזדמנות מצויינת לתת במה לילדים בבית ולאפשר לך תפקיד שהוא רק שלהם/ן.

יום ההולדת לאילנות הוא חזרה לפשטות ולצניעות וחיבור מחודש לטבע, אותו הטבע שבזכותו בכלל אנחנו כאן. אז בואו ניתן לו את היחס הראוי לו, בואו נחגוג את יום ההולדת של הצמחים והפרחים בכבוד ולא בזלזול- בואו לא נהיה גם אנחנו פירות ללא טעם וללא ריח, בואו לא נהיה… יבשים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s