מרגישה שאת לא מקבלת הזדמנויות קידום? טיפ אחד קטן שיעשה את ההבדל
העברית היא סקסמניאקית
"העברית היא סקסמניאקית" כתבה יונה וולך האהובה עליי במיוחד, שכמובן, הקדימה את זמנה ופירקה את השפה שלנו לאלפי בעיות קטנות. זה לא סוד שהעברית היא שפה זכרית, העדות הכי קיצונית, מלבד הזכריות המוחלטת שברבים, היא המילה רחם. כן, הרחם הוא זכר, מוזר לא? מה זה בעצם אומר שהרחם זכר? שגם עליו, כמו על חלקות רבות בגוף האישה , לקח הגבר בעלות.
כחובבת השפה העברית, או ליתר דיוק מעריצה, אני נתקלת לא פעם בקונפליקט
העברית היא סקסמניאקית/ יונה וולך
שבין הרצון שלי להשתמש בעושר הנפלא שבעברית, לבין הסקסמניאקיות שלה. העברית היא אחת השפות המדוברות העתיקות ביותר. בעברית המדוברת נפגשות מילים בנות 3,000 שנה עם מילים חדשות כמו "מסרון" אולם למרות ההתפתחות התרבותית שלנו ולמרות העבודה הקשה של האקדמיה ללשון להתאים את השפה העברית לעידן המודרני, עדיין לא נמצא פתרון לבעיית המגדר הקשה שבעברית. (ולא ניכנס כרגע לדיון על תפיסות יהודיות דתיות שהשפיעו על השפה העברית, נושא לפוסט אחר)
שפה בוראת מציאות
"מחשבה בוראת מציאות", משפט מוכר המושך אליו מאמינים רבים, אבל אני מוצאת שנכון להרחיב אותו כי גם שפה בוראת מציאות. בקבוצות בהן השפה היא בוטה, אלימה, סקסיסטית, ניכר יהיה שגם ההתנהגות והאקלים יהיו בהתאם. כל ילדה בת 10 יודעת שגבר שמדבר אליה בקללות ובטון תקיף צריך לעורר נורה אדומה, זו הטרמה לגילויי תוקפנות ואלימות. אם כך, הרי צריך להיות לנו ברור מאליו שגם המגדריות שבשפתנו בוראת מציאות. אם הרחם שלנו הוא זכר, אז הוא פונה בכלל לגברים. הוא בכלל לא מיועד לנו. לפני כשבוע שאלתי חברה שמעצבת תחתונים למותג מאוד מוכר, למי מעצבים תחתוני נשים- לנשים או לגברים? התשובה כמובן הייתה לשניהם. אנחנו מעצבות את הבגדים שלנו דרך המחשבה "מה הגבר היה רוצה לראות".
כבר בגיל צעיר הבחנתי שיש לי בעיה עם הגבריות שבשפה שלנו. הרגשתי איזשהו מתח פנימי, באיזו לשון אני אמורה לדבר? לא, אני ממש לא מירב מיכאלי ואני גם לא ממש מתחברת לבחירה שלה לדבר רק בלשון נקבה. אבל, לפני שנתיים, המרצה הנפלאה שלי לספרות ד"ר מימי חסקין הסבה את תשומת ליבי לבעיה עמוקה יותר: אנחנו חושבות ומדברות כזכר! כמה פעמים השתמשתן במשפטים כמו "אני בנאדם שאוהב מאוד לישון" "יש פעמים בחיים שאתה מבין שהכרת אדם שאתה מתאהב בו" "לפעמים כל מה שאתה צריך לעשות זה לשחרר". המשפטים האלו יוצאים מפי נשים! איך יכול להיות שאנחנו מדברות על עצמנו, השיחה בין שתי נשים, בגוף בזכר? כנראה שהעברית היא עד כדי כך סקסמניאקית, שהיא גרמה לנו לדבר על עצמנו ולחשוב על עצמנו בזכר. האבסורד הוא, שאנחנו אפילו לא שמות לב. זה פשוט הפך טבעי.
שינוי הלכה למעשה
מרגע שנחשפתי לתופעה הזו, אני פשוט רואה אותה בכל פינה ולא מסוגלת להתעלם ממנה. אם מחשבה ושפה בוראות מציאות, הרי שאם אנחנו חושבות כל הזמן כזכר, אנחנו עצמנו יוצרות ריחוק מסויים בין תרבות והישגים גבריים לבין יכולות הנשים. מה יקרה אם נתחיל לחשוב ולדבר בלשון נקבה? הדברים יהפכו נגישים יותר. כשאת חושבת בלשון זכר (הנה כאן בדיוק רוב הנשים היו כותבות" כשאתה חושב בלשון זכר"), המחשבה כל כך רחוקה וזרה שהמודעות שלך אפילו לא מבינה שזה אפשרי. אין קשר הגיוני בין התחושה שלך לבין הביטוי שלה. "אני בת אדם שישנה הרבה" "ילפעמים כל מה שאת צריכה לעשות זה לשחרר".
לפני חמש שנים זו הייתה תמונה לא הגיונית. פרשניות אולפן שישי
יש כאן בעצם התאמה ציפיות החברה, שהיא כמובן, פטריאכלית מיסודה. נוח יותר לגברים שנדבר על עצמנו בלשון זכר, זה חוסך מהם פישוט והתאמה. אם נתחיל להתרגל בעצמנו לחשוב בלשון נקבה, הישגים שנראים בלתי אפשריים יהפכו למטרות הגיוניות!
השיח הפמיניסטי תופס מקום נרחב ונדמה שבמאה האחרונה הנשים תפסו לעצמן מקום ומעמד בחברה, ובעיקר, יש מודעות רבה להדרה הנשים, גם בשפה העברית. דוגמא טובה לכך היא החוק המחייב "סלשים" (אתם/ן, רוצים/ות) במודעות דרושים/ות 🙂 . אבל כל אלו הם בגדר סיסמאות בעיני. כאן השינוי הוא הלכה למעשה בחשיבה שלנו ותפיסה שלנו את עצמנו.
קחי את ההזדמנות שלך
אנחנו מדברות כל כך הרבה על אי ההכרה ביכולות שלנו להשתלב גם ב"תפקידים גבריים" אבל אם אנחנו, בעצמנו, כנשים, לא נעשה את השינוי התפיסתי הזה, אין לנו מה ל
אני בתמונה נשית והגיונית
התחיל לחפש תשובות במקומות אחרים. רק אם תתני לעצמך מקום לגיטימי בחברה באמצעות השפה, תוכלי לזמן לעצמך הזדמנויות חדשות בחיים. רק כשהתחלתי לדבר על עצמי בלשון נקבה, שמתי לב שדברים שבעבר נראו לי אסורים, הפכו לברי ביצוע, הפסקתי להוריד שערות בידיים, התחברתי למחזור הנשי שלי , העזתי לקנות אופנוע כבד ואפילו- לטפל בו כאחרונת המוסכניקים(יות?).
שפה בוראת מחשבה, מחשבה בוראת מציאות, ושינוי בשפה בורא הזדמנויות. קחי את ההזדמנות שלך!
לא כל כך גננת 
שפה בהחלט בוראת מציאות. ואני אוסיף ואומר, שבנוסף לכל דברי החוכמה שכתבת – לדבר כל הזמן בגוף זכרי מקבע את הרעיון שהזכרי הוא מצב האפס, הראשוני, הפרספקטיבה האובייקטיבית האמתית על העולם.. וזהו דבר שגורם לשיח בגוף נקבי תמיד להיות בהקשר נשי בלבד, סובייקטיבי "אחר", שלא יכול להיכלל על כולם… כי אם היית כותבת "מוסכניקיות" בסוף אז זה מדבר רק על נשים שהם מוסכניקיות עם כל המשקל והאסוציאציות ששילוב המילים "נשים"+"מוסך" יכול להביא ולא חס ושלום פשוט על א-נשים שעובדים ועובדות במקצוע.
ועכשיו מחשבה מכיוון אחר שמתפתחת ומקבלת צורה במחשבותי: אולי "הפתרון לבעיית השפה העברית הסקסמאנייקית" היא להתייחס לעצמי גם בזכר וגם בנקבה… כאופציה לבחירה שהיא אינטואיטיבית… כי כמו שרוב הזמן אני מאוד מחוברת לאנרגיה הנשית שבי ואדבר בלשון נקבה, יש פעמים רבות שאני מאוד מתחברת לאנרגיה הזכרית שבי (לפי הפרשנות הפרטית שלי למה היא אנרגיה זכרית ונשית), ואז אני יכולה לבחור כיצד להתייחס לעצמי וכיצד אני רוצה להציג את עצמי באותו רגע. כמובן שזה דורש גם מגברים להתחבר ולקבל את האנרגיות הנשיות שבהם… וזה אולי בעיני השלב הבא של התפתחות הפמיניזם ברמת העם.
אהבתיאהבתי