הילד לא רוצה להתחפש? 4 עקרונות שכל הורה צריך לדעת

(הכתבה כתובה בלשון נקבה, אבל מיועדת לשני המינים)

הילד לא רוצה להתחפש? בואו נדבר על זה. אם לא נתקלתן עד כה, יש סיכוי שתתקלו בקרוב: חודש מראש הזמנת תחפושת מקורית באיביי, היא הגיעה בדיוק בזמן! זה מה שהילד/ה חלמו עליו… כבר מינואר הילד/ה מספר שהוא רוצה להתחפש לחד קרן פרוותי. והנה, הגיע היום, קרנבל פורים בגן/ בבית הספר ופתאום- הילד/ה לא רוצה! בכי, צעקות, מלחמה! אבל כולם הולכים עם תחפושת היום! את אומרת, אבל זה לא באמת משנה מה תאמרי, שום נסיון שכנוע לא יעזור.  מה עושים? קצת מידע שכדאי לדעת.

למה הילד לא רוצה להתחפש?

לפני הכל אנסה לשקף לכם למה ילדים מביעים לעתים התנגדות ללבישת תחפושות. פורים הוא חג מאוד עמוס רגשיblack-white-little-girl-crying-middle-fingerת: המולה, שירים, המון צבעים, מסכות וגירויים, אותם הילדימות* לא פוגשים בדרך כלל בעצמה כזאת של גירויים. כאן בדיוק נכנס החלק החשוב, השפעת הטמפרמנט (מזג) של הילד/ה. כמה פעמים קרה לכן שנכנסתן למסיבה והרגשתן רע ממש? שהגעתן למקום חדש שאתן לא מכירות ופשוט קפאתן? כן, זה קורה גם לילדים ולילדות שלנו. יש אנשים ובהתאמה, יש גם ילדימות שלא מרגישים בנוח במקומות הומי אדם, מוצפי קולות וגירויים. יש ילדימות שמרגישים פשוט נורא בסיטואציה הזאת. דווקא ההתרגשות, ההכנה המאוד מאוד מוקדמת, יוצרת ציפייה ועומס רגשי שלא כולם מסוגלים לעמוד בו. בבוקר המסיבה, הילדים מרגישים התפוצצות רגשית וקושי רב, קצת כמו שמרגישים בערב החתונה. הם ממש לא מנסים לעשות לכם דווקא, פשוט קשה להם.

עכשיו הגיע הזמן שנעצור, ונשאל את עצמנו למה כל כך חשוב לנו להלחם עם הילד שיתחפש? יש לנו תפיסה מיושנת, שמזכירה לנו את עצמנו כשהיינו ילדות. אז, תמיד היה את הילד/ה שלא רצה להתחפש, שבא עם בגדים רגילים. בעיניים שלנו, לילד הזה היתה בעיה חברתית או רגשית וזה תמיד נראה כאילו הוא מסכן או קצת בשוליים החברתיים. לשמחתנו, התקדמנו קצת בתפיסות שלנו ועם מעט מחשבה אפשר להבין שאין כאן שום קושי חברתי, אלא- מרכיב אישיותי! מכירות את החברה ה"יבשה" שאף פעם לא רוצה לצאת עם החברות? זה בדיוק אותו הדבר. לא נעים לה, ולא טוב לה, אלא שהיא, בניגוד לילדים, מסוגלת להכיר בקושי שלה ולהחליט שהיא לא רוצה. מה אנחנו עושות לילדים שלנו? מתנגדות לתחושה הפנימית שלהם שמבשרת לנו- שהם פשוט לא מתחברים!

מה אפשר לעשות?

בשלב ראשון, חשוב להכיר בתפיסת הזמן השונה של הילדימות. לילדימות בגיל הרך אין תפיסת זמן ברורה, כך שהם לא באמת מבינים מה זה אומר "עוד שבוע". אנחנו, הורים ומערכת החינוך גם יחד מתחילות לדבר על פורים כחודש לפני החג עצמו. מה זה יוצר? עומס רגשי עצום שנוצר מהציפייה הרבה, חוסר רלוונטיות שנגרם מעיסוק ממושך מדי בתכנים סביב החג, מה שגורם למיצוי, כלומר במקום שהילדים ילמדו שבוע פורים ויתחפשו בשיא ההתרגשות, הם מתחפשים אחרי שחג פורים יצא כבר מכל החורים, לכן, השתדלו לדבר על זה כמה שפחות, ולחשוף את הילדים והילדות לתחפושת שלהם לא יותר משבוע מראש (עדיף אפילו שלושה ימים).

  1. הכנה מראש– הכנה מראש היא בעלת חשיבות רבה. אנחנו יודעות מצוין איך נראה השבוע שלנו, מתי יש לנו פגישות, מתי המסיבה אבל הילדים והילדות לא יודעים מה הולך לקרות מחר. חשוב להכין את הילד/ה מראש- "את/ה יודע/ת, בעוד יומיים הולכים לגן מחופשים, הגן יהיה מקושט, הגננות גם הן מתחפשות", אבל גם כאן לא חודש קודם. זה כמו שנגיד לילדים שלנו שבעוד 9 חודשים יוולד להם אח- אתן יודעות כמה זמן זה 9 חודשים אצל ילד/ה? נצח.

2. הכרה והשלמה– החלק החשוב ביותר בעיני הוא ההכרות עם הילד/ה שלכן. אתן בטוח יודעות טוב מכולם מshutterstock_1779382_7תי קשה לו. אם אתן מזהות שלילד/ה שלכן יש קושי במקומות עמוסים, קושי להתמודד עם רעשים ומוזיקה חזקה או נלחץ במקומות הומי אדם. אם הילד/ה שלכן אוהב לעבור מדבר לדבר בטווחי זמן קצרים יחסית, או אם לילד/ה שלכן יש רגישות למרקמים- לא אוהב חול, צבעים, שוטף הרבה ידיים, לא אוהב להישאר מלוכלך, וסובל מאי נעימות כשלובש בגדים צמודים, אלו מרכיבי טמפרמנט שיכולים להוות רמזים בולטים לקושי בלבישת תחפושת.

3. תחפושת פשוטה- אנחנו נורא רוצות שתהיה תחפושת מיוחדת, זה סמל להשקעה הורית, אבל האם זה באמת200292367-002
כך? התשובה היא לא. ממש לא. כגננת, אני מתרשמת הרבה יותר מהורים שהשקיעו מחשבה בתחפושת נוחה ולא, היא לא חייבת להיות מקורית. תאמינו לי שילדה בת שלוש שהתחפשה לחיפושית מאושרת בדיוק באותה מידה שהיתה מאושרת אם היו קונים לה שמלה של אלזה ב 300 ₪. חשוב להבין שרוב הילדים נשארים עם התחפושת לכל היותר 3 שעות עד שהם מתחילים להזיע/ להיות עצבניים. זוכרת כמה קשה לעשות פיפי בשמלת כלה? תארי לך כמה קשה לאלזה לעשות פיפי בגיל 3. מדריך להכנת תחפושות ביתית כאן.

4. איפור ואביזרים– מומלץ בחום שלא לאפר, ואם כן, בקטנה. זה מציק לילדים על הפנים. בכל מקרה אם בחרתן באיפור, דעו שאלו חומרים לא בריאים, עמדו על כך שאלו חומרים על בסיס מים ובאישור משרד הבריאות. דווקא אביזרים מומלץ להוסיף, הרי הילדימות לא רואים עצמם כל הזמן עם התחפושת, והאביזרים יזכירו להם באיזה דמות הם היום, זה יעזור להם להפוך את התחפושת למשחק ולא רק לתלבושת.

התחפושת הכי יפה VS היום הכי מהנה

השורה התחתונה היא, בקשה לשינוי תפיסה. לא משנה שתהיה לילד או הילד81ytVMsF6aL._UY879_.jpgה שלכן את התחפושת הכי יפה, אלא את היום הכי כייפי! ההמלצה הכי טובה שאני יכולה לתת לכן היא לקחת בגדי יום יום של הילדים, ולהפוך אותם לתחפושת. לדוגמא: לקחת בגדים אדומים, לתפור או לצייר נקודות שחורות, והנה תחפושת חיפושית, אבל היא מרגישה לילד כמו בגדי יום יום. לחלופין, יש גם כל מיני בגדי גוף ואוברולים בהדפסים מעלפים שהם סך הכל כמו פיג'מה! עשו לילדימות שלכן טובה, חסכו מהם את החליפות הפרוותיות, ממש לא נעים בתוכן.

פורים הוא חג גדול. (ליהודים, לא לילדים) כולנו נהנים מהגורים החמודים מחופשים, אין ספק שמפלס החמידות עולה פלאים, אבל אנחנו חייבות להיות הוגנות כלפי הילדימות שלנו ולהבין שלעיתים רבות התחפושת מעיקה עליהם. אם נתאים את התחפושת לצרכים של הילד/ה (ולא לצרכים שלנו) יהיה לנו קל יותר וכנראה לא נחווה התנגדות. ומה יקרה אם בכל זאת יתנגד? לא נורא! העיקר שנאפשר לילדימות להקשיב לקול הפנימי שלהם, הם יודעים טוב מכולנו מה עושה להם טוב. (ובכל מקרה, שימו את התחפושת בתיק…)

 

*ילדימות– ילדים וילדות

מודעות פרסומת

5 מחשבות על “הילד לא רוצה להתחפש? 4 עקרונות שכל הורה צריך לדעת

  1. אירית לבהר גבאי הגיב:

    טור מעולה, אחי!
    הייתי שמחה אם הייתי מתייחסת לנושא הלחץ החברתי.
    מרגישה שיש גיל (3 והלאה) שבו רוצים להתחפש למה שכולם מתחפשים (מי אמר סמי הכבאי… ;)).
    אבל השאלה איך לדעתך הילד חווה את זה?
    הם מרגישים לחץ חברתי בגיל הזה? או שזו השלכה שלנו, של ההורים? שלא יהיה שונה או להפך, שלא יהיה כמו כולם.
    ולאיזה כיוון לעודד? השתלבות ולהיות כמו כולם vs מיוחדות וביטוי עצמי…
    מה דעתך?

    אהבתי

    • ahinoamblog הגיב:

      היי אירית 🙂
      אני חושבת שלחץ חברתי בגילאים האלו הוא פחות "לחץ" ויותר- צורך להיות שייך, להיות חלק.
      במידה ואת מרגישה שהילד רוצה להתחפש "כמו כולם" ל.. סמי הכבאי, הייתי ממליצה לך לקיים שיחה איתו בנושא. לשאול שאלות כמו : למה אתה רוצה להתחפש לסמי? מה התכונות שאתה אוהב בו במיוחד? אילו דמויות נוספות אתה מכיר שאתה אוהב? אילו תכונות אתה אוהב בדמויות האחרות? איזו תכונה בולטת בסמי הוא היה רוצה שנבליט? למשל- הוא אוהב לעזור לחברים, ולהוסיף שקית עם מטבעות לחברים. כמו תמיד, מאמינה בלקיים דיון. המטרה היא לאפשר לו להביא את הביטוי העצמי שלו בתוך הצורך להיות שייך לקבוצה. כלומר, אם בחרת להתחפש כמו כולם, אין בעיה, רק בוא נעצור ונדבר על הבחירה, האם היא אוטומטית? או שהיא נובעת מקשר אישי של הילד לדמות? 🙂

      נשיקות

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s