למה לא אינטואיציה נשית?

"כשנכנסתי למקום הזה בפעם הראשונה, הרגשתי שהוא לא מתאים לי" "היתה לי תחושת בטן שמשהו בגן של הבת שלי לא בסדר". כמה פעמים אמרתן את המשפטים האלה? כמה פעמים בחייכן הרגשתן הרגשה פנימית שאתן יודעות מה מתאים לכן? לתחושה הזאת קוראים אינטואיציה או ליתר דיוק, אינטואיציה נשית, אותה האחת שאנחנו הולכות ומתרחקות ממנה היא כנראה גם הכלי הכי חזק שלנו. כן, גם גברים מחזיקים בה, אבל בקרב הנשים מדובר ממש בשפה. אז למה לא?

למה לא? אינטואיציה נשית

בעולם בו אנחנו חיות, אנחנו מתמודדות כמעט בכל רגע עם השפעת הגברים על העולם. אם נהיה כנות עם עצמנו לרגע, נודה שיש הבדל מאוד גדול בין חשיבה גברית לחשיבה נשית. האינטואיציה נחשבת ככלי דמיוני. הוא לא מדעי, הוא אינו מוכח ואי אפשר לאמוד אותו בנתונים מספרים. אפשר להניח שהצגת תכנית של פרויקט חדש שנבנה מתוך אינטואיציה פנימית תזכה לתגובות נלעגות.

אינטואיציה3

לא מקשיבות לקול הפנימי 

אבל, כנראה שאנחנו לא נותנות לה מספיק קרדיט. אני מאמינה בלב שלם שבתוך תוכנו, בני האדם בכלל ולא רק נשים, אנחנו יודעות ויודעים מה טוב לנו, מה אנחנו רוצות, לאן אנחנו שואפות, מה מתאים לנו. אז למה אנחנו לא מקשיבות לקול הזה? כמה פעמים הרגשן שמשהו לא טוב הולך לקרות, ולא עשיתן עם זה שוב דבר?

האינטואיציה היא נחלתם של כל בני האנוש, אבל מרגיש לי, וזה לא נבדק מחקרית, שלנשים יש מנה גדולה יותר ממנה. זה הגיוני אם נחשוב על זה במובנים הטבעיים של אישה כאמא (לא שזה התפקיד היחידי שלנו בעולם, ברור שזה לא התפקיד היחיד שלנו בעולם, וברור שיש גם כאלה שלא רוצות בכך וזה בסדר, שוב, אנחנו לא שוות, אלא שאנחנו בנויות באופן שיתאים לתפקיד הזה ואין בכך שום פסול. יש לנו כלי מדהים להתקדמות בעולם, שאנחנו מסרבות להשתמש בו.

מיתוס השיוויון

שיוויון! כמה אנחנו רוצות אותו, כמה החברה הנשית נלחמת עליו אבל האם באמת אנחנו יכולות לזכות בו? שוויון בעיני היא מילה מאוד מפוצצת למשהו שלא יכול לקרות, לפחות לא עכשיו. אי אפשר שיהיה שיווין אמתי, כי אנחנו אנשים ונשים שונים ושונות! הבקשה לשוויון מגלמת בתוכה גם מחשבה שכולנו יכולות להגיע לאותם ההישגים אבל מרגע שאנחנו מגיחות לעולם, אנחנו שונות. שונות מגברים, שונות זו מזו. הבקשה שנשים תהינה שוות לגברים מבטלת את הייחודיות שלנו, את המתנות שקיבלנו כשהפכנו אי שם ברחם אמנו לנשים. יש כאן התנגדות לטבע. מתוקף הבעלות הייחודית שלנו על הרחם שלנו, ובכלל על נשיאת חיים בגופנו, קיבלנו תכונות ויכולות טבעיות כמו אמפתיה, חמלה ואינטואיציה. הבקשה שלנו לשיווין היא צודקת מאין כמוה, אלא שאנחנו נכנעות לתכתבי החברה המושפעת מהתנהלות גברית

Four Young Women Holding Power Tools

נשים עם ביציות

ומקבלות "אשלית שוויון". אנחנו לא יכולות להגיע לעמדה ניהולית רק בשל התכונות הנשיות שלנו, כדי שאישה "תתברג" לתפקיד ניהולי בחברה גדולה, היא צריכה לקחת על עצמה גישות ושיטות פעולה גבריות. מנהלת חברה מצליחה היא "אישה עם ביצים"- ה"מחמאה" שקיבלה מגיעה מעולם גברי, אם היא הצליחה, חייב להיות בה מוטיב גברי. אנחנו צריכות לנהל סיכונים ולתכנן מהלכים בצורה מחושבת כמעט מתמטית, אנחנו נדרשות לעמוד בציפיות שהציבה חברה גברית, אבל סל התכונות המחבר בין כל הנשים בעולם שונה מזה של הגברים. יש היום תאוריות שלמות המדברות על סגנון מנהיגות נשי,  אבל עדיין לא תשמעו את מנכ"לית בנק דיסקונט אומרת שהיא לקחה החלטה מתוך אינטואציה פנימית, והשאלה הנשאלת היא- למה?

 

להפסיק להתנצל

מרגישה שאת לא מתחברת? לא מבינה? ובכן אי אפשר לצפות שהאינטואיציה שלנו פשוט תופיע לה כשאנחנו זקוקות לה. אנחנו צריכות לטפח אותה, לתת לה מקום ותנאים אידיאלים להתפתחות, להתמקדות. כדי שהאינטואיציה שלנו תגיע לביקורים תכופים יותר, אנחנו צריכות להשקיע קצת בעצמנו,

אישה בוכה

את יפה גם כשאת בוכה

בנפש שלנו, לתת לה מקום ביטוי, כי… מה לעשות, יש לה פחות זמן לנשום. כדי לאפשר לאינטואציה שלנו להיות כלי ממשי, לפני הכל עלינו לתת מקום לאמפתיה הנשית שלנו. אותן התכונות שנזקפות לא פעם לרעתנו- רגישות, רוך, הכלה, אמפתיה ישמשו אותנו דווקא ככלי שמשרת אותנו כדי להתעלות על הגדרות התפקיד ותפיסות העולם הגבריות למשל בניהול משברים. כשם שהשחורים בארה"ב ניכסו לעצמם את מילת הגנאי "ניגרו" והפכו אותה לסמל שלהם, כך עלינו לפעול עם האינטואיציה והאמפתיה שלנו. אנחנו באמת ובתמים מחזיקות ביתרון, אבל זורקות אותו הצידה כי זה מה שלמדנו, שאנחנו צריכות להיאבק על המקום שלנו והתאים לציפיות החברה. כמו שלימדו אותנו שאסור לנו לבכות בציבור "כשאת בוכה את לא יפה", כך לימדו אותנו שאנחנו "סתם אוכלות סרטים".

הזרם הרדיקלי- פמיניסטי מבקש לקבל שיוון אחר. לא שיוון בו על הנשים לעמוד בפרמטרים להצלחה שהוגדרו על ידי גברים, כי אם הבנה שנשים הן יצור אחר מגברים, יש לנו צרכים שונים, רגשות שונים, וגוף שונה. לכל אחת מאיתנו יש את הזכות להשתמש במשאב הטבעי שקיבלנו. גם לנו הנשים, יש את הזכות להשתמש בתכונה שזכינו לקבל, מבלי להתנצל על כך, ומבלי להפחית בערכה. כשם שאנחנו צריכות להפסיק להתבייש בבכי שלנו, אנחנו חייבות להפסיק להתבייש בתחושות שלנו, ברגשות שלנו, באינטואיציה שלנו. הן בדיוק היתרון שלנו, למה שלא נשתמש בו?

יום אישה פורה, מרחיב דעת, ומלמד לכולנו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s