הילד כל הזמן חולה? אולי הוא בכלל אלרגי

בוקר, יצאתם מהבית אחרי קרב הבוקר הקבוע, בכיור זרוקים:

6 יחידה – קערות קורנפלקס

4 יחידה – צלחת עם כריכים רטובים וכמה ירקות שלקחו מהם ביס וזרקו

2 יחידה – כוס קפה קר עם קרום של "לא הספקתי לשתות אבל תודה על הרצון להעיר אותי".

הגעתם לגן, פרידה, שלום ויאללה לעבודה. לא עוברות להן שעתיים והגננת מתקשרת- "הילד משלשל/ חיוור/ לא נראה טוב/ העלה חום/ מוציא שיניים ומסכן" שוב הסיוט. הבוס כבר מוחא לך כפיים כשאת מגיעה בבוקר לעבודה והנה שוב את צריכה לצאת באמצע היום. כמה פעמים יקראו לך? רק בשבוע שעבר הוא חזר עם שלשולים! מה עושים, איך מתמודדים? ומה הקשר של כל זה לאבחון אלרגיות?

להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

סייעת וגננת? כולנו מחנכות

במה את עובדת? שאלתי את שרה, והיא ענתה לי "אני סייעת בגן ילדים". שאלתי אותה: למי את מסייעת? מה העבודה שלך? היא תארה עבודה חינוכית לכל דבר: "אני עוזרת לילדים להיפרד בבוקר, מכינה יצירות, עוזרת לילדים בחצר, שרה ואוהבת" אז למי את מסייעת, שאלתי אותה. "לגננת" אמרה שרה, ומיד מבטה צנח אל הרצפה, כאילו התביישה להגיד מה המעמד שלה בגן.

כמה פעמים שמעתן על ריב בין הגננת לסייעת? הגננת מרגישה שהסייעת הותיקה מתנכלת לה, וסייעת מרגישה שמזלזלים בה ואין לה תמיכה. זה לא חייב להיות ככה.  להמשיך לקרוא

הייתי הילד הכי גדול בכיתה (ולא קרה לי כלום)

 

בתקופת הרישום אני מקבלת פניות רבות המבקשות לשאול מה טווח הגילאים בכל קבוצה. הורים רבים מייחסים חשיבות רבה מדי לפערי הגילאים. מצד אחד, תמיד יהיו גדולים וקטנים מהילד שלי, מצד שני- האם הילד לא מתעכב אם כולם קטנים ממנו? או האם הילד לא נשאר מאחור עם כולם גדולים ממנו?

כל התשובות בטור הבא להמשיך לקרוא

הפעלות ביתיות לחופש הגדול

**הכתבה מיועדת לכל המינים, וכתבה בזכר ונקבה לסרוגין**

שבועיים אחרונים לחופש וזה באמת מבלבל: מצד אחד, רואים את השגרה מתקרבת, מצד שני כבר השתבשנו לגמרי, הילדים מטפסים על הקירות, והארנק נראה נבול וחסר מוטיבציה להשתתף. מה בכל זאת עושים? הנה לכם 10 הפעלות ביתיות לחופש הגדול שעוד נותר לכםן לשרוד. להמשיך לקרוא

מה לעשות עם הילדים בחופש הגדול?

חודש יולי הגיע וכולנו שואלות את עצמנו- מה לעשות עם הילדים בחופש הגדול? אפשר להוציא מהם את כל האויר, לקפל טוב ויפה, להכניס לאריזת ואקום מצויינת ולשמור בארון לחודשיים, להוציא שוב ב29.8. אפשר פשוט לעקוב אחרי הטיפים הקרובים ולראות שאפשר לשרוד את זה!

*הפוסט מיועד לשני המינים, וכתוב בשני המינים לסירוגין*

להמשיך לקרוא

חללים חללים

עכשיו, אחרי שכולנו בכינו קצת (טוב, חלקכם רק בלב), כי כולנו מכירים חייל שנהרג, עכשיו רגע לפני שנחגוג שיש לנו אדמה, ובדיוק כשהשירים ברדיו מתחלפים משירי אבל לשירים שקטים עם תקווה, זה הזמן שלי להזכיר לכם גם את אותם החיילים והחיילות שעדיין בחיים, אבל הרבה חלקים קטנים מתו להם בנשמה.

במו עיניי ראיתי כמפקדת מוצב בעזה, חיילות וחיילים נופלים אחד אחרי השני. לא נופלים מכדורים שורקים, נופלים מעומס רגשי בלתי ניתן להכלה, מתרסקים מרוב חרדה, מרוב פחד שאסור לנו להראות.

ראיתי בשתי עיניי חייל בעמדה שם את הנשק על אוטומט ומשחרר צרורות לכל עבר, כי נתקף פניקה במטח פצמ"רים.

ראיתי חיילת שאיבדה את הראייה בעין אחת (זמנית), מתוך התקף חרדה.

ראיתי חיילת שהפסיקה לדבר לשבוע.

ראיתי מחלקה שלמה של חיילי גבעתי שביצעו בזה אחר זה טקס קבורה אחד לשני, בצחוק, אבל בתכלס, בכאב רב ובפחד שממש מכאיב בעצמות. כל אחד מהם חיקה את אמא שלו, ואת המשפחה שלו משתטחים על הקבר שלהם עצמם!

כמו שכולנו מכירים נופל צה"ל, לכולנו יש גם אוסף סיפורים מטלטלים מהצבא, שנותרו בגדר מורשת קרב, אבל המחיר שלהם לפעמים כבד משמספרים לנו.

ראיתי את כל החיילות והחיילים סביבי הולכים ומאבדים את השפיות. גם אני התחלתי לאבד אותה, התחלתי לקרוא שמע ישראל בבוקר ובערב ואני אפילו לא יודעת אפילו איך עושים קידוש, אבל בשדה הקרס חייבים להאמין במשהו. התחננתי לקבל קב״ן לצוות חיילות שתקועות במוצב 200 מטר מעזה ומאבדות צלם אנוש, מאבדות רצון לחיות, כי אי אפשר לחיות ככה, ואי אפשר לרפות את הפצעים עם גלידה.

התגייסתי לכלל צהלי, ואחרי שנה מצאתי את עצמי מותקפת יום יום בגשם של פצמ"רים עם התראות קבועות על חטיפת חייל מהמוצב, עד כדי כך פחדנו עלינו, שפינו אותנו כל לילה לבסיס אחר. אף אחד לא מכין אותנו למציאות הזאת, ואף אחד גם לא לוקח אחריות על מצבם הנפשי של החיילים, בכל התפקידים, כי  החייל הגיבור המונצח בימי הזכרון, הוא לא בכה, הוא לא אמר שהוא מפחד, ואני כנראה עוד איזו בכיינית יפת נפש.

טרמי

חולמת בתרמי?

שנתיים אחרי השירות שלי עוד הייתי מתעוררת בלילות מזיעה מסיוטים בתרמי (במצלמות התצפית רואים במצלמה תרמית), היה לי חלום קבוע שיד של מחבל יוצאת ממסך התצפית וחוטפת אותי. שנתיים אחרי הייתי נאלמת ומתנתקת לכמה דקות טובות בכל טריקת דלת.

חמש שני אחרי קיבלתי טלפון מבית הדין הצבאי, שביקש ממני חוות דעת על חיילת שהגישה תביעה על נכות נפשית. אמרתי לה, לאותה עורכת דין קרה וצוננת,שלא משנה בכלל מה שמה של החיילת. כל מי שבילה במוצב הזה הלום קרב במידה זו או אחרת, כולם סובלים מהפרעה נפשית כי נפש האדם לא מסוגלת להכיל מצב תמידי של מלחמה. אנחנו עוברים כל כך הרבה חוויות שהן על פניו שגרתיות בצבא, שגורם לנו מהיום הראשון להפוך לכהי חושים, אבל החוויות האלה הן הן החללים האמתיים שלנו. חללים ענקיים שהולכים ונפערים לנו בנשמה.

למעשה, אנחנו מדינה בפוסט טראומה ובכולנו עמוק בפנים יש חלק קטן שקצת מת.

חללי צהל כבודם במקומם, אבל היום אני גם מבהלם קרבקשת להגיד יזכור נוסף-

שנזכור גם את אלה שחיים, חיים שלמים של סבל וסיוטים, שנזכור לאן אנחנו שולחים ילדים בני 18 שרק רוצים להיות גיבורים. שנזכור שלצבא שלנו יש אחריות לא רק על חיים או מוות, כי אם על איכות החיים שלנו בזמן הצבא ולאחר מכן. ולא, תרבות יום א׳ ונופש באשקלון לא מתקנים את המצב.

נזכור ולא נשכח את הזנחת הנפשות שלנו.

יאללה, עצמאות שמח.

איך מטפלים בהפרעת קשב וריכוז?

גם אתן שואלות את עצמכן איך עוד מטפלים בהפרעת קשב וריכוז? לפני הכל צריך לשאול למה בעצם כמעט לכולנו יש הפרעת קשב? איך יכולת להיות ש"הפרעה", תופעה שולית, הפכה להיות כמעט נורמטיבית? טוב ששאלתן. להמשיך לקרוא

למה לא אינטואיציה נשית?

"כשנכנסתי למקום הזה בפעם הראשונה, הרגשתי שהוא לא מתאים לי" "היתה לי תחושת בטן שמשהו בגן של הבת שלי לא בסדר". כמה פעמים אמרתן את המשפטים האלה? כמה פעמים בחייכן הרגשתן הרגשה פנימית שאתן יודעות מה מתאים לכן? לתחושה הזאת קוראים אינטואיציה או ליתר דיוק, אינטואיציה נשית, אותה האחת שאנחנו הולכות ומתרחקות ממנה היא כנראה גם הכלי הכי חזק שלנו. כן, גם גברים מחזיקים בה, אבל בקרב הנשים מדובר ממש בשפה. אז למה לא? להמשיך לקרוא

הילד לא רוצה להתחפש? 4 עקרונות שכל הורה צריך לדעת

(הכתבה כתובה בלשון נקבה, אבל מיועדת לשני המינים)

הילד לא רוצה להתחפש? בואו נדבר על זה. אם לא נתקלתן עד כה, יש סיכוי שתתקלו בקרוב: חודש מראש הזמנת תחפושת מקורית באיביי, היא הגיעה בדיוק בזמן! זה מה שהילד/ה חלמו עליו… כבר מינואר הילד/ה מספר שהוא רוצה להתחפש לחד קרן פרוותי. והנה, הגיע היום, קרנבל פורים בגן/ בבית הספר ופתאום- הילד/ה לא רוצה! בכי, צעקות, מלחמה! אבל כולם הולכים עם תחפושת היום! את אומרת, אבל זה לא באמת משנה מה תאמרי, שום נסיון שכנוע לא יעזור.  מה עושים? קצת מידע שכדאי לדעת. להמשיך לקרוא

איך תזמני לעצמך הזדמנויות חדשות בחיים?

מרגישה שאת לא מקבלת הזדמנויות קידום? טיפ אחד קטן שיעשה את ההבדל


העברית היא סקסמניאקית

"העברית היא סקסמניאקית" כתבה יונה וולך האהובה עליי במיוחד, שכמובן, הקדימה את זמנה ופירקה את השפה שלנו לאלפי בעיות קטנות. זה לא סוד שהעברית היא שפה זכרית, העדות הכי קיצונית, מלבד הזכריות המוחלטת שברבים, היא המילה רחם. כן, הרחם הוא זכר, מוזר לא? מה זה בעצם אומר שהרחם זכר? שגם עליו, כמו על חלקות רבות בגוף האישה , לקח הגבר בעלות. להמשיך לקרוא